פסק-דין בתיק עש"א 49166-12-11

ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א - 1981 ( להלן - " החוק" ), על החלטת המשיב  להטיל הגבלה על חשבון הבנק של המערערת ( להלן- " חשבון הבנק" ).

ב"כ הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן לפי כתבי הטענות, על נספחיהם.

מסגרת האשראי המאושרת הינה עד לסך של 3,000 ש"ח, וחשבון הבנק הוגבל בעקבות סירובו של המשיב לפרוע 10 שיקים ( להלן - "השיקים " ), בתקופה החל מיום 19/8/11 ועד ליום 13/12/11.

טיעוני הצדדים

לטענת המערערת, אף שמסגרת האשראי המאושרת הייתה עד לסך של 3,000 ש"ח, הוסכם, בעל פה ובנוהג, כי המשיב יפרע שיק, גם בחריגה ממסגרת האשראי הנ"ל, כנגד הפקדת כספים ע"י המערערת בחשבון הבנק, ביום הצגת השיק לפירעון או מספר ימים לאחר מכן. לטענתה, המשיב פעל לפי הסכם זה למשך תקופה ארוכה, ובהתאם, פרע שיקים, תוך חריגה ממסגרת האשראי הנ"ל, כשהיא הפקידה כספים בחשבון, ביום הצגת השיק או בסמוך לאחר מכן, ולאור התנהלות זו של הצדדים, היה למערערת יסוד סביר להניח כי המשיב יפרע את השיקים נשוא הערעור, אף בחריגה ממסגרת האשראי, שעה שהיא הפקידה כספים בחשבון הבנק, ביום הצגתם של שיקים אלה לפירעון או בסמוך לאחר מכן. עוד נטען כי, חלק מהשיקים הנ"ל סורבו שלא כדין, שעה שבחשבון הבנק הייתה יתרה המאפשרת לפרוע אותם, ללא חריגה ממסגרת האשראי. לטענת המערערת, היה על המשיב להודיע לה, בטרם יסרב לפרוע את השיקים נשוא הערעור, בשל חריגה ממסגרת האשראי המאושרת, על כוונתו זו, והוא לא עשה כן, ובכך נהג בחוסר סבירות והגינות.

המשיב, לעומת זאת, טוען כי, השיקים סורבו שעה שהחשבון היה ביתרת חובה החורגת ממסגרת האשראי המאושרת, ולכן, הגבלת חשבון הבנק הייתה כדין, משלא היה כל הסכם בינו לבין המערערת, לפירעון שיקים בחריגה ממסגרת אשראי זו, והוסיף כי הוא לא פרע אף שיק שנמשך מחשבון הבנק של המערערת, בחריגה ממסגרת האשראי, והמערערת לא הציגה ראיה להוכיח כי הוא כיבד שיקים, תוך חריגה ממסגרת האשראי המאושרת, כדרך מנהג עקבי ושיטתי, וטענותיה לעניין זה כלליות.

דיון והכרעה

חשבון בנק יוגבל במידה וסורבו, במשך 12 חודשים, 10 שיקים משוכים מאותו החשבון ( סעיף 2 לחוק ). "שיק שסורב" הוא שיק שהוצג לפירעון והבנק סירב לפרוע אותו מחמת העדר יתרה מספקת בחשבון ( סעיף 1 לחוק ). מכאן, המבחן הקובע, לבחינת תקינות פעולת הפירעון או הסירוב של שיק הינו, קיומה או העדרה של חריגה ממסגרת האשראי שאושרה בהסכם שבין הבנק לבין הלקוח המסוים. המועד הקובע לבחינת קיומה או העדרה של חריגה ממסגרת האשראי הינו יום הצגת השיק לפירעון. אכן, לקוח רשאי לטעון כי הבנק היה חייב לפרוע שיק שסורב, וזאת בהסתמך על הסכם בעל - פה או בהסתמך על נוהג ממושך של הבנק, במסגרתו נהג הבנק לפרוע שיקים, חרף קיומה של חריגה ממסגרת האשראי. יחד עם זאת, על הטוען לנוהג כאמור או להסכם בעל פה, בינו לבין הבנק, להצביע על תשתית ראיה המלמדת על כך ועל התנהגות שיטתית וממושכת של הבנק לכיבוד שיקים, תוך חריגה ממסגרת האשראי, וכי הדבר נטע בלבו יסוד סביר להניח כי הבנק יפרע גם את השיק שסורב, ואין די בטענה כללית, שלא נתמכה בראיה.

כאמור, חשבון הבנק הוגבל בעקבות סירוב המשיב לפרוע עשרת השיקים נשוא ערעור זה, בתקופה החל מיום 19/8/11 ועד ליום 13/12/11, כמפורט להלן ( לפי נספח א' לכתב התשובה לערעור ) :

שיק מס' 0024, בסך של 950 ש"ח, שסורב ביום 19/8/11. פירעון השיק היה מביא את חשבון הבנק ליתרת חובה של 3,576 ש"ח.

שיק מס' 0019, בסך של 700 ש"ח, שסורב ביום 4/9/11. פירעון שיק זה היה מעמיד את יתרת החובה בחשבון הבנק על סך של 3,740 ש"ח.

שלושה שיקים, מס' 0008, בסך של 1,600 ש"ח, מס' 0041, בסך של 1,910, ומס' 0003, בסך של 1,320 ש"ח, שסורבו ביום 25/9/11. חשבון הבנק היה ביתרת חובה של 3,110 ש"ח, ופירעון שיקים אלה  היה מביא ליתרת חובה גבוהה יותר.

שני שיקים מס' 0014, בסך של 540 ש"ח, ומס' 0017, בסך של 751 ש"ח, שסורבו ביום 30/10/11. חשבון הבנק היה, ללא פירעון השיקים, ביתרת חובה בסך של 3,066 ש"ח.

שיק מס' 0015, בסך של 540 ש"ח, שסורב ביום 30/11/11. חשבון הבנק היה ביתרת החובה בסך של 2,980 ש"ח.

שיק מס' 0053, בסך של 260 ש"ח, שסורב ביום 13/12/11. פירעון השיק היה מביא את החשבון ליתרת חובה בסך של 3,054 ש"ח.

המסקנה היא, כי פירעון כל שיק מעשרת השיקים נשוא הערעור, היה מביא לחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, ולכן, המשיב היה חייב לסרב לפרוע את השיקים הנ"ל, בהעדר יתרה בחשבון הבנק המאפשרת את פירעונם, ולכן, השיקים סורבו כדין, ובהסתמך על מסגרת האשראי המאושרת, בסך של 3,000 ש"ח, ועל הממצאים הנ"ל, לפיהם, פירעון השיקים היה מביא לחריגה ממסגרת זו, הרי שההגבלה של חשבון הבנק, לפי עילה זו, הוטלה כדין ומכוח סמכותו -חובתו של המשיב, לפי סעיף 2 לחוק.

נותר לבחון האם היה למערערת יסוד סביר להניח כי המשיב יפרע את השיקים, בהסתמך על הסכם בעל פה או נוהג שיטתי, לפיו, נהג הוא לפרוע שיקים של המערערת, תוך חריגה ממסגרת האשראי הנ"ל, כנגד הפקדה של כספים בחשבון הבנק, ביום הצגת השיקים לפירעון או בסמוך לאחר מכן.

המערערת לא ציינה, בכתב הערעור או בכתב התשובה מטעמה, את פרטיו המזהים של נציג המשיב, אשר התחייב בפניה לכבד שיקים, גם בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, כנגד הפקדת כספים על ידה, ביום הצגת השיקים לפירעון או מספר ימים לאחר מכן. הימנעותה של המערערת מלציין את פרטי נציג הבנק, כאמור, גורעת ממשית ממשקל גרסתה לקיומה של הסכמה נטענת כאמור, ומחזקת את ראיות המשיב, המכחיש קיומו של הסכם בעל פה או מנהג, כאמור.

כמו כן, המערערת לא ציינה פרטים מהותיים, שהיה בהם כדי להצביע על קיומו של נוהג מתמשך של המשיב לכבד שיקים בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, לרבות פרק הזמן המוגדר, במהלכו היא אמורה להפקיד כספים, עם הצגת שיק מסוים לפירעון, גובה מסגרת האשראי האחרת, עליה הוסכם בעל פה, מספר השיקים שהמשיב התחייב לפרוע בחריגה ממסגרת האשראי, והאם סכום החריגה הוסכם או היה ללא הגבלה, והאם הוסכם על פרק זמן מוגדר, במהלכו התחייב המשיב שלא לסרב לפרוע את השיק, עד שהמערערת תפקיד כסף בחשבון, והכיצד אמורה המערערת לדעת כי שיק מסוים הוצג לפירעון, וכי עליה להפקיד כסף בחשבון הבנק, נוכח חריגה ממסגרת האשראי. מצאתי כי טענת המערערת, לקיומו של הסכם בעל פה או לנוהג מתמשך, הייתה כללית, לא מפורטת, ולא נתמכת בראיה כלשהיא.